האם מותר להשקיע בחברה שעושה "עבירות" בכסף?

הרב יניב חניאכבאדרתשפה22/03/2025
שאלה:
האם מותר להשקיע במניות של חברה שעושה דברים נגד ההלכה או המוסר של היהדות? למשל חברה שמגדלת בא"י חזירים ומוכרת את בשרם למאכל בישראל? או מחללת שבת בעיקרון? וגם- אם אדם יודע שהוא מבין במניות ורוב הסיכויים שהוא ירוויח, כלומר הוא ייקח מהחברה סכומי כסף נכבדים ע"י השקעתו (בהנחה שהוא ירוויח כמובן) ואז הוא במידה מסוימת מחליש את החברה? או כמו להשקיע בחברה שבה יהודים מחללים שבת שלא לצורך פיקוח נפש למשל? והאם הידיעה שהוא מומחה בתחום ההשקעות ורוב הסיכויים שהוא ירוויח ובכך, לדעתו, הוא מחליש את החברה?
תשובה:
יש פוסקים רבים שאסור להשקיע בחברות שעושות דברים נגד ההלכה. החל מחילול שבת, עבור דרך דברים לא צנועים ובטח גם דברים כמו שציינת. וכן גם ריבית וכדומה.בדרך כלל מדובר על משימה מאוד לא פשוטה. כי החברות הללו נסחרות בבורסה, ורוב האנשים אינם משקיעים ישירות בבורסה. אלא דרך כספי הפנסיה שלהם, חסכונות למיניהם ביטוחי מנהלים ועוד... כלומר- האדם לא ממש יודע היכן כספו, שמצורף להרבה כספים אחרים, מושקע. ולכן קשה לפקח על זה.
יש גם פוסקים שחושבים שניתן לפתור את הבעיה על ידי כל מיני פתרונות הלכתיים, שהראשון שבהם הוא שותפות עם גוי. כלומר- שאם יש שותפות עם גוי ניתן לדוגמא להשקיע בחברה שמחללת שבת. כי הצד של העבודה בשבת הוא על "חשבון" הגוי. ויש עוד כל מיני כיוונים.
יש כמה וכמה חברות וקרנות למיניהן שמנהלות את ההשקעות של כספי פנסיה וכספי קרנות נאמנות וכדומה על פי ההלכה. מתוך התחייבות למנוע חילול שבת ועוד.
לדעתי אם מדובר במשקיע עם יכולות כל כך גבוהות, כלומר- שהוא מנהל את כספו לבד. או קונה מניות לבד בבורסה, לא דרך קרן נאמנות. או לחילופין שמדובר בכמות משמעותית של מניות שיש בה משום שליטה מסויימת על הכסף של עצמך. אז אסור להשקיע אותו במקומות שאין בהם פתרון הלכתי ישיר. אני מניח שלרוב האנשים זה ממש לא רלוונטי. כי הם "משקיעים" דרך קרנות וחברות. כך שמה שנותר להם זה רק לבדוק שהקרן מנוהלת עלפי כללים הלכתיים. לפחות מסויימים.
זה יהיה יותר רלוונטי בסכומים "קטנים". כך שאם לדוגמא מישהו קונה מגרש להשקעה, נניח ב200 אלף ₪, הוא צריך לבדוק שהחברה שבה הוא משקיע לא מחללת שבת או מלווה את הכסף בריבית ללא היתר עסקה.
אם מדובר בשיקול שאת מביאה, אם הכסף יעזור או יגרע מהחברה כי היא תשלם לו כסף... לדעתי אין מקום לשיקול הזה. פשוט להוציא את הכסף וזהו. השיקול שמשיכת כספי הרווחים "מזיקה" לחברה נראה לי רחוק ועמוק מידי בשביל דבר פשוט... שאסור לחלל שבת. כך שאם יש מצב כזה, עדיף פשוט למשוך את הכסף ולא להשקיע שם.
תשובות נוספות בנושא-
קניית טלית ותפילין לחיילים ממעשר כספים
שלום לשואל, ואשריכם ישראל שתמיד עושים ככל יכולתם עבור הזולת.
הנה הרב משה פינשטיין (בשו״ת אגרות משה יו״ד ח״ב סימן קמא) מיאן בדבר וכתב וז״ל: "אין עיקר מצות צדקה אלא בעניני אכילה ושתיה ומלבושים, ולא בקניית דברים הצריכים למצוה...וליתן מעות לעני לקנות תפילין ומזוזה וציצית אינו ענין צדקה, אלא דבר גדול הוא במה שעושה שיוכל העני לקיים מצות השם".
ומדבריו אלו עולה שאף שאכן דבר גדול הוא, אולם אי אפשר לרכוש ממעות צדקה עבור החיילים ציצית ותפילין, וכך אכן כתב הרמ״א (יו״ד סימן רמט ס״א) בשם המהרי״ל שאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים.
ואין לחלק בין צדקה למעשר, שהמעשר הוא שיעור הצדקה שיש לאדם ליתן, וכמובא בשולחן ערוך (יו״ד סימן רמט ס״א): "שיעור נתינתה (של מצות הצדקה) אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה- מדה בינונית. פחות מכאן עין רעה״.
אלא שיש שהתירו לקנות בכספי מעשר דברי מצוות על מנת לזכות בהם אחרים. וכך הביאו הט״ז והש״ך (על דברי הרמ״א דלעיל) שמותר ליתן מן המעשר על מנת לזכות להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה, וכן לקנות ספרים על מנת להשאילן לאחרים ללמוד בהם.
אלא שיש לדעת שההיתר הנ״ל הוא רק עבור מצוות שאינו חייב לקיימן. ועל זה אמרו את הכלל ש’דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין’, כלומר שמצוות שיש עליו חיוב לקיימן, כגון מזוזה או תפילין לעצמו אינו יכול לקנותן בכספי מעשר אלא רק מכספו שלו.
ועל פי דברים אלו הסביר בבאר הגולה (אות ה’) שבעצם אין מחלוקת בין הרמ״א לט״ז והש״ך, כיון שהם דיברו על שני מקרים שונים. הרמ״א דיבר על מצוה שאדם מחויב לקיימה ולכן אינו רשאי לקנותה מן המעשר, ואילו המפרשים שהתירו דיברו על מצוה שאינו מחויב לקיימה.
ואכן כבר פשט המנהג להתיר לקנות דברי מצוה עבור אחרים שאין בידם יכולת לקנות עבור עצמם, וכך פסק החפץ חיים (אהבת חסד פרק יט סק״ב).
שלום לשואל, ואשריכם ישראל שתמיד עושים ככל יכולתם עבור הזולת.
הנה הרב משה פינשטיין (בשו״ת אגרות משה יו״ד ח״ב סימן קמא) מיאן בדבר וכתב וז״ל: "אין עיקר מצות צדקה אלא בעניני אכילה ושתיה ומלבושים, ולא בקניית דברים הצריכים למצוה...וליתן מעות לעני לקנות תפילין ומזוזה וציצית אינו ענין צדקה, אלא דבר גדול הוא במה שעושה שיוכל העני לקיים מצות השם".
ומדבריו אלו עולה שאף שאכן דבר גדול הוא, אולם אי אפשר לרכוש ממעות צדקה עבור החיילים ציצית ותפילין, וכך אכן כתב הרמ״א (יו״ד סימן רמט ס״א) בשם המהרי״ל שאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים.
ואין לחלק בין צדקה למעשר, שהמעשר הוא שיעור הצדקה שיש לאדם ליתן, וכמובא בשולחן ערוך (יו״ד סימן רמט ס״א): "שיעור נתינתה (של מצות הצדקה) אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה- מדה בינונית. פחות מכאן עין רעה״.
אלא שיש שהתירו לקנות בכספי מעשר דברי מצוות על מנת לזכות בהם אחרים. וכך הביאו הט״ז והש״ך (על דברי הרמ״א דלעיל) שמותר ליתן מן המעשר על מנת לזכות להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה, וכן לקנות ספרים על מנת להשאילן לאחרים ללמוד בהם.
אלא שיש לדעת שההיתר הנ״ל הוא רק עבור מצוות שאינו חייב לקיימן. ועל זה אמרו את הכלל ש’דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין’, כלומר שמצוות שיש עליו חיוב לקיימן, כגון מזוזה או תפילין לעצמו אינו יכול לקנותן בכספי מעשר אלא רק מכספו שלו.
ועל פי דברים אלו הסביר בבאר הגולה (אות ה’) שבעצם אין מחלוקת בין הרמ״א לט״ז והש״ך, כיון שהם דיברו על שני מקרים שונים. הרמ״א דיבר על מצוה שאדם מחויב לקיימה ולכן אינו רשאי לקנותה מן המעשר, ואילו המפרשים שהתירו דיברו על מצוה שאינו מחויב לקיימה.
ואכן כבר פשט המנהג להתיר לקנות דברי מצוה עבור אחרים שאין בידם יכולת לקנות עבור עצמם, וכך פסק החפץ חיים (אהבת חסד פרק יט סק״ב).
הלוואות
אני מניח מעצם השאלה שלך שמדובר בעסקי הלוואות שאין להם "היתר עסקה". וככה אענה.
אני חושב שמכיוון שמדובר על הלוואות לעסקים (כסף שנועד לפיתוח העסק), ולא לאנשים פרטיים, אז ממילא חל עליו דין של היתר עסקה מובנה. כלומר- זו מעין שותפות של המלווה לבעלי העסקים.
ומכיוון שרוב הלווים הם גויים אני חושב שאין צורך לברר האם הלווים הם יהודים. שהרי גם אם הם במקרה כן יהודים, זה כסף לעסק.
כל מקרה, אם ברור לחלוטין שהמלווה הוא יהודי בלבד (ללא שותף גוי) או הפוך, לעניות דעתי כדאי לנסות לברר האם הצד השני הוא יהודי בלבד. כלומר- אם ידוע לך שצד אחד יהודי בוודאות (בלי שביררת, אתה יודע את זה), כדאי מהיות טוב לברר שהצד השני הוא לא יהודי בלבד. או לפחות לנסות לגייס להלוואה הזו רק גויים.
אני מניח מעצם השאלה שלך שמדובר בעסקי הלוואות שאין להם "היתר עסקה". וככה אענה.
אני חושב שמכיוון שמדובר על הלוואות לעסקים (כסף שנועד לפיתוח העסק), ולא לאנשים פרטיים, אז ממילא חל עליו דין של היתר עסקה מובנה. כלומר- זו מעין שותפות של המלווה לבעלי העסקים.
ומכיוון שרוב הלווים הם גויים אני חושב שאין צורך לברר האם הלווים הם יהודים. שהרי גם אם הם במקרה כן יהודים, זה כסף לעסק.
כל מקרה, אם ברור לחלוטין שהמלווה הוא יהודי בלבד (ללא שותף גוי) או הפוך, לעניות דעתי כדאי לנסות לברר האם הצד השני הוא יהודי בלבד. כלומר- אם ידוע לך שצד אחד יהודי בוודאות (בלי שביררת, אתה יודע את זה), כדאי מהיות טוב לברר שהצד השני הוא לא יהודי בלבד. או לפחות לנסות לגייס להלוואה הזו רק גויים.
האם מותר שימוש במעשרות להכנסת אורחים?
זו שאלה מעניינת. אני בדרך כלל סבור שלא ניתן להשתמש במעשרות בשביל אורחים, כי האורחים של ימינו זה לא בדיוק הכנסת האורחים של הגמרא, הם באים בשביל שעשוע והנאה גם שלנו. לפי זה, אם האורחים הם אורחים שלא באים לפי הזמנה שלנו, להנאתנו, אז ניתן לעשות שימוש בכספי מעשר.
נראה לי שהמטיילים הללו נחשבים כאורחים קלאסיים, ולכן זה יהיה מותר להשתמש בכספי מעשרות בשבילם.
זו שאלה מעניינת. אני בדרך כלל סבור שלא ניתן להשתמש במעשרות בשביל אורחים, כי האורחים של ימינו זה לא בדיוק הכנסת האורחים של הגמרא, הם באים בשביל שעשוע והנאה גם שלנו. לפי זה, אם האורחים הם אורחים שלא באים לפי הזמנה שלנו, להנאתנו, אז ניתן לעשות שימוש בכספי מעשר.
נראה לי שהמטיילים הללו נחשבים כאורחים קלאסיים, ולכן זה יהיה מותר להשתמש בכספי מעשרות בשבילם.
קנייה במעשרות
זה מאוד תלוי במצב הכלכלי של משפחתך ושל אבא שלך. אם מדובר במשפחה עניה ולאביך קשה לקנות לבד חולצה, זה יכול להיחשב צדקה ןלכן גם כמעשר. זה גם ייחשב ככיבוד אב ואם. אם המצב המשפחתי טוב כלכלית (טוב יחסית), זה ייחשב כיבוד הורים אבל לא מעשר. ואז לענ"ד לא צריך להחשיב את זה כמעשר.
זה מאוד תלוי במצב הכלכלי של משפחתך ושל אבא שלך. אם מדובר במשפחה עניה ולאביך קשה לקנות לבד חולצה, זה יכול להיחשב צדקה ןלכן גם כמעשר. זה גם ייחשב ככיבוד אב ואם. אם המצב המשפחתי טוב כלכלית (טוב יחסית), זה ייחשב כיבוד הורים אבל לא מעשר. ואז לענ"ד לא צריך להחשיב את זה כמעשר.
כספי מעשרות
זו שאלה מעניינת.
אני חושב שזה תלוי במידת השימוש לעומת השמחה/ הטובה שאת עושה להורים או לשותפים שיקבלו את המוצר.
אם זה משהו שבעיקר ישמש אותם, ולהם קשה וכך את משמחת אותם- זה אפשרי מכספי מעשר. אבל מדובר במוצר "פשוט" ויום יומי שהשימוש שלך בו הוא רב, אני חושב שזה לא נכון לרכוש אותו מכספי מעשר. במילים אחרות- מה גובר, המצווה או ההנאה שלך מהמוצר.
זו שאלה מעניינת.
אני חושב שזה תלוי במידת השימוש לעומת השמחה/ הטובה שאת עושה להורים או לשותפים שיקבלו את המוצר.
אם זה משהו שבעיקר ישמש אותם, ולהם קשה וכך את משמחת אותם- זה אפשרי מכספי מעשר. אבל מדובר במוצר "פשוט" ויום יומי שהשימוש שלך בו הוא רב, אני חושב שזה לא נכון לרכוש אותו מכספי מעשר. במילים אחרות- מה גובר, המצווה או ההנאה שלך מהמוצר.
פרוזבול
על פי התורה, בראש השנה שאחרי שנת שמיטה נשמטים החובות הלא משולמים (הלוואות) של כל האנשים. מכיוון שכך, היו אנשים שנמנעו להלוות לעניים סמוך לשנת השמיטה, כדי שההלוואה לא תישמט. לכן תיקן הילל שאנשים יערכו שטר פרוזבול, שבו הם מעבירים את החובות שלהם לגביה לבית דין, ולבית דין מותר לגבות גם אחרי שמיטה. זאת הסיבה שממלאים פרוזבול לפני ראש השנה השנה, ומחתימים עליו שני עדים.
כאן ניתן למצוא עוד הלכות בנושא וכן נוסחים שונים של פרוזבול.
נוסח הפרוזבול של בית הדין "נדיבי ארץ"-
בפנינו, העדים החתומים מטה, בא _______________ בן __________ ואמר לנו- קנו ממני בקנין גמור ושלם בכל דבר הראוי לקנין קרקע, שאני מקנה קרקע כל שהיא לכל אחד מבעלי החובות שלי (והחייבים לאישתי), שאין להם קרקע. וקנינו ממנו בקנין גמור ושלם בכלי הראוי למעשה קנין.
ועוד אמר ______________ בן ______________ אתם עדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לידי בית הדין שליד ועד נדיבי ארץ, בראשות הרבנים שליט"א-
הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב דב ליאור שליט"א, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א.
והם יוכלו לגבות חובותי ואם לא יגבו בית דין הנ"ל, אוכל לגבות חובותי בכל עת שארצה.
התאריך_______________ התשע"ה.
באנו על החתום-
נאם ________________ בן ________________ עד
נאם ________________ בן ________________ עד
על פי התורה, בראש השנה שאחרי שנת שמיטה נשמטים החובות הלא משולמים (הלוואות) של כל האנשים. מכיוון שכך, היו אנשים שנמנעו להלוות לעניים סמוך לשנת השמיטה, כדי שההלוואה לא תישמט. לכן תיקן הילל שאנשים יערכו שטר פרוזבול, שבו הם מעבירים את החובות שלהם לגביה לבית דין, ולבית דין מותר לגבות גם אחרי שמיטה. זאת הסיבה שממלאים פרוזבול לפני ראש השנה השנה, ומחתימים עליו שני עדים.
כאן ניתן למצוא עוד הלכות בנושא וכן נוסחים שונים של פרוזבול.
נוסח הפרוזבול של בית הדין "נדיבי ארץ"-
בפנינו, העדים החתומים מטה, בא _______________ בן __________ ואמר לנו- קנו ממני בקנין גמור ושלם בכל דבר הראוי לקנין קרקע, שאני מקנה קרקע כל שהיא לכל אחד מבעלי החובות שלי (והחייבים לאישתי), שאין להם קרקע. וקנינו ממנו בקנין גמור ושלם בכלי הראוי למעשה קנין.
ועוד אמר ______________ בן ______________ אתם עדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לידי בית הדין שליד ועד נדיבי ארץ, בראשות הרבנים שליט"א-
הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב דב ליאור שליט"א, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א.
והם יוכלו לגבות חובותי ואם לא יגבו בית דין הנ"ל, אוכל לגבות חובותי בכל עת שארצה.
התאריך_______________ התשע"ה.
באנו על החתום-
נאם ________________ בן ________________ עד
נאם ________________ בן ________________ עד
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים








